סיפור שהיה כך היה: יום אחד מגיעים איש ואישה ל"מרכז קלור" בכפר בלום ומחפשים את המנהל, תלם חורין. תלם היה בדיוק בפגישה במועצה אזורית הגליל העליון וכשחזר נאמר לו שמישהו בשם דני תמיר ואחותו, אורלי תמיר, חיפשו אותו והם רוצים לתרום למרכז פסנתר. תלם חשב לעצמו, "נו בטח עוד מישהו שרוצה להיפטר מפסנתר ישן שלא ממש שווה ורק ההובלה שלו אלינו לא תשתלם".
למרות החשד, תלם התקשר אליהם והם התעקשו לבוא אליו למשרד. בפגישה סיפרו השניים כי יש ברשותם פסנתר סטאנוויי (steinway), שהוא למעשה הרולס-רויס של הפסנתרים, בן למעלה ממאה שנים, שעבר במשפחה לאורך דורות, כולל הברחה הרואית מגרמניה הנאצית. הם אמרו כי הפסנתר נמצא במצב מצוין, והם רוצים שהוא יהיה במקום שישמרו עליו וינגנו עליו. תלם הראה להם את מרכז קלור והם התלהבו עד מאוד מהמקום ומהפסנתרים ומכך שממש שומרים עליהם ואפילו מכסים אותם כשלא מנגנים עליהם.
"נדיר מאוד לקבל פנסתר סטאנוויי בהשאלה, ועל כן המשכתי לחשוד שאולי מדובר במתנה לא משתלמת", תיאר תלם את השתלשלות העניינים והוסיף כי "הפסנתר היה בבית במתת שהיה בשיפוצים וממש במקרה, אחד המורים שלנו שהה במתת באותו השבוע. שלחתי אותו לבדוק את הפסנתר והוא התלהב מאוד וביקש שהפנסתר יגיע לשלוחה של 'מרכז קלור' בבית המוסיקה בראש פינה, הואיל והיינו צריכים לשדרג את הפסנתר שהיה שם, כך שיוכל לשמש בקונצרטים קטנים. לאחר הסכמת מועצה מקומית ראש פינה, אשר התחייבה לשלם על ההובלה ועל תפירת כיסוי לפסנתר, ארגנו את הכל והפסנתר הגיע לבית המוסיקה בראש פינה, כמובן בהסכמת משפחת תמיר. לאות כבוד, הנצחנו את מיה מרים תמיר ז"ל שהייתה פסנתרנית מקצוענית ובעלת הפסנתר, בשלט הנצחה על הפסנתר".